בן אטל וארנו. נולד ביום כ"ה באייר תרצ"ה (28.5.1935) בבודפשט, בירת הונגריה. אח לרחל.
דב – דובי בפי אוהביו – נולד בשם דב-רוברט הוך. החל את לימודיו בעיר הולדתו והתגלה כילד חכם ומוכשר. בילדותו ניגן בכינור.
בתקופת מלחמת העולם השנייה נשלח עם משפחתו לגטו בבודפשט. אביו נלקח למחנה עבודה, ממנו לא שב. אחרי המלחמה אימו נישאה בשנית ונולדו לה ולבעלה שני בנים – אחיו למחצה.
בשנת 1949, בהיותו בן ארבע-עשרה, הצליח לברוח עם אחותו מהונגריה ולעלות לישראל. תקופה מסוימת שהה בקיבוץ גניגר וסיים שם את לימודיו התיכוניים. המשפחה התאחדה מחדש בארץ בשנת 1956.
בשנת 1952 התגייס לצה"ל. ב-1954 התנדב לשרת ביחידת הקומנדו של חיל הים – "שייטת 13", הוסמך כלוחם ומילא מגוון תפקידי הדרכה ופיקוד ביחידה עד שנת 1966. בתחילת מסלול ההכשרה פגש את מי שיהפוך לחברו הקרוב במשך חמישים ושמונה השנים הבאות, זאב אלמוג (לימים אלוף ומפקד חיל הים), אשר סיפר על דרכם המשותפת: "זה התחיל עוד בהיותנו חניכים ואחר כך מדריכים בקורס מפקדי פלגות ב'שייטת'. הלכנו דרך ארוכה יחד: בה"ד (בסיס הדרכה) 1, קורס חובלים, קורס מפקדי פלגות ב'שייטת' – אתה מפקד יחידת הלחימה של סירות האם והנפץ ואחר כך קמ"ן (קצין מודיעין). לעולם לא אשכח איך אספת אותנו ב-1959 מפתח נמל ביירות, ועם אותה סירה חדרנו יחד שנית לתוך הנמל כדי לחלץ את הזוג השני."
בשנים 1962–1965 כיהן דובי כקצין האג"ם (אגף מטה) ב"שייטת", ולאחר מכן מונה לראש ענף מבצעים במטה חיל הים. בתקופת כהונתו בתפקיד זה ביצעה היחידה מבצעים רבים מעבר לגבול, חלקם במהלך מלחמת ההתשה. "כשהיית ראש ענף מבצעים," המשיך חברו זאב לספר, "ואני מקבל את הפיקוד על ה'שייטת', הצעתי לך לבוא להיות סגני – אך אתה, בהומור ובאלגנטיות הטיפוסיים שלך, דחית זאת. השבת: 'ידידותך חשובה לי ולא הייתי רוצה לאבדה!' הצטערתי על כך, כי לתבונתך ועצתך לא היה תחליף ואי אפשר לאבד את ידידותך!"
דובי פנה לשירות בים ופיקד על הקורבטה אח"י (אוניית חיל הים) 'נגה' ששימשה אוניית אימונים. באוגוסט 1971 קיבל את הפיקוד על בסיס "אשדוד". ושימש בתפקיד זה במשך קרוב לשנתיים.
בהמשך, מונה לראש מחלקת תוא"ר (תכנון וארגון) במפקדת חיל הים בקריה. במסגרת זו, סייע למפקד חיל הים לגבש מדיניות חדשה של כוח האדם בחיל. "ידעתי," כתב חברו, "שעם הניסיון והידע המקצועי המגוון והרב שרכשת במסלול שירותך, ועם הרגישות האנושית לבני אדם שניחנת בה, אין מתאים ממך ליישם מדיניות זו הלכה למעשה. מונית, אפוא, לראש מספן כוח האדם (רמכ"א) במפקדת חיל הים, הועלית לדרגת תת-אלוף וכצפוי עשית מלאכתך לתפארת."
במהלך שירותו דובי נישא לבחירת ליבו מזל. הם גרו בכפר סבא, במרוצת השנים נולדו להם שלושה ילדים. אוהביו תיארו אותו כאדם ערכי וטוב לב, נדיב, רגיש מאוד לסובבים אותו, שהאמין באמונה שלמה בחשיבות השליחות שקיבל על עצמו – להקדיש את חייו לביטחון ישראל.
באוגוסט 1983 פרש לגמלאות.
דב (דובי) רם נפטר ביום ח' בתשרי תשע"ג (24.9.2012) והוא בן שבעים ושבע. הובא למנוחות בבית העלמין "פרדס חיים" שבכפר סבא. הותיר רעיה, שלושה ילדים ואחים.
ספד לו חברו: "דובי, ידידי הטוב כאחי, ביום שישי האחרון שמעתי אותך בבית החולים מדבר בשטף, בקול רם וערני, ממש חוצב להבות. נשמעת כאילו כל חייך עוד לפניך. ואף שידעתי את מצבך, לרגע ניצת בליבי זיק של תקווה.בשנה האחרונה מדי שבוע סעדנו יחד, ודובי, שהאופטימיות וההומור מעולם לא עזבוהו, חזר ועמד על כך שאני הוא זה שיספיד אותו. הייתה זו צוואה שהוטלה עליי, ואני עושה זאת היום כפקודה, אך באהבה – גם אם הדבר קשה עליי. אהבתי אותך תמיד בשל אופייך ותכונותיך המיוחדות. היית טוב מזג, נעים הליכות, חכם, בעל שכל חריף שאינו מהסס לעורר שאלות קשות, אך תמיד נשאר חבר אמיתי, ישר ונאמן; היה נעים להמתיק איתך סוד ולהחליף איתך דעות והשקפות. תחסר לי מאוד חברי האהוב והיקר דובי, כמו שתחסר למשפחתך ולחבריך הרבים שאוהבים ומעריכים אותך, את מזגך וכישוריך. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים."
ערך על דב רם נכתב באנציקלופדיה השיתופית "ויקיפדיה".